אלוהי הפסנתר

במהלך פסטיבל הקולנוע בירושלים צפיתי בסרט הישראלי שיצא בשנת 2019 "אלוהי הפסנתר". הסרט יעלה בבתי הקולנוע בתאריך ה- 7.11.2019 סרט מרגש והמשחק של כל השחקנים נפלא בראש ובראשונה נעמה פרייס שחקנית ורקדנית שמביאה כאן תפקיד עוצמתי בו גם זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים. לצידה זאב שמשוני, אנדי לוי, רון ביטרמן, לאורה ריבלין, שמעון מימרן, אלון אופנהיים, אלי גורנשטיין, עמי ויינברג. סיפור הסרט מגולל את סיפורה של ענת שמאז שהיא זוכרת את עצמה, אין בעיניה כלי נאצל יותר מהפסנתר והלחנת יצירה היא פסגת השאיפות, אך היא מעולם לא הצליחה לעמוד בסטנדרטים המוסיקליים הגבוהים של אביה. את תקוותיה להצלחה היא תולה בעובר שברחמה, אך התינוק נולד חירש. ענת לא מוותרת, ונוקטת באמצעים קיצוניים כדי להופכו למלחין שייחלה לו. כשהפסנתרן שגידלה לא סר למרותו של הסב, תהילתו כבר אינה מובטחת. בפעם הראשונה בחייה תיאלץ ענת להתעמת עם אביה.

סרטו הרביעי והראשון באורך מלא של איתי טל. במאי, תסריטאי ועורך הסרט. בוגר של החוג לקולנוע ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. בין סרטיו הקצרים - כשניגנת (פסטיבל ירושלים 2012, פסטיבל מונטריאול 2012), ובין המספרים (2011 שהשתתף במספר פסטיבלים ברחבי העולם). איתי הוא ממייסדיה של חברת ההפקות movie makers. בעבר ערך איתי עשרות סרטים והידע שלו בתחום מאפשר לו לתכנן את עריכת הסרט בזמן כתיבת התסריט. חיבורו העמוק עם מוזיקה והשפעתה על נפש האדם באה לידי ביטוי כמעט בכל עבודותיו.

המוסיקה הקלאסית מגלמת תפקיד ראשי בסרט, המלחינים: רועי שפיגלר הוא בוגר מסלול הלחנה של בית הספר למוזיקה רימון לג'אז ואמנות עכשווית. זו איננה הפעם הראשונה בה איתי ורועי משתפים פעולה. שפיגלר כתב את המוזיקה לסרטו הקודם של איתי - כשניגנת (2012) והוא מביא לעבודתו שנים של ניסיון בהלחנה והפקת מוזיקה עבור פסטיבלים, טלוויזיה וסרטים. באלוהי הפסנתר רועי הלחין 3 יצירות מקוריות.

הלל טפליצקי הוא בוגר בהצטיינות של האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים ובעיצומם של לימודי הלחנה לסרטים בבית ספר ברקלי. לאחר שהאזין למספר יצירות שכתב הלל, איתי ידע מייד שהלל הוא המלחין הנכון לכתיבת יצירות ספציפיות בסרט. בנוסף, הלל הנחה את השחקנים כיצד לבצע את היצירות שלהם במהלך הצילומים.

הפסנתרן: ערן צוירן בגיל 3, אחרי שיעור המוזיקה הראשון בגן, ערן כבר ידע את ייעודו. הוא בוגר בהצטיינות של בית הספר תלמה ילין ומחזיק בתואר של האקדמיה למוזיקה בתל אביב. ערן הוא חבר בסגל הקונסרבטוריון של רמת השרון ומתפקד כראש מגמת הפסנתר ומורה לפסנתר. הוא מעורב בפרוייקטים רבים בתחום המוזיקה הקלאסית, פופ, כתיבה, הלחנה וליווי זמרים ומבצעים ברחבי המדינה תוך השתתפות בהקלטות ותוכניות טלוויזיה.

לדברי איתי טל יוצר הסרט – "אלוהי הפסנתר": "כשהרעיון לסרט הופיע בראשי בפעם הראשונה, לא ידעתי שיהיה בו פסנתר. גם בשני סרטיי הקודמים התרחש אותו הדבר בדיוק. הם כולם התחילו כתסריט נטול כל כלי מוזיקלי ובדרך קוסמית הפסנתר מצא עצמו מזדחל ללבה עלילה. ההבדל היחיד הוא שב"אלוהי הפסנתר" העזתי לשאול למה. מוזיקה שייכת לעולם שלנו אך בד בבד מתקיימת במימד משלה. מוזיקה פועלת עלינו ונכנסת לנימים שלנו מבלי שאנחנו מרגישים שהיא עושה זאת. היא איננה בהכרח זקוקה למילים, היא לא צריכה שיתארו אותה והיא גם לא הגיעה לעולם שלנו (לדעתי) כדי שנתייג אותה. לעיתים מוזיקה מרגישה לי כמו רגש טהור. על אף שמעולם לא הייתי מוזיקאי מקצועי, הסרטים שלי תמיד מוצאים דרכם למוזיקה והופכים אותה לדמות בסרט – דמות נטולת שם שמתקשרת עם הדמויות האחרות, שמפעילה אותם וחושפת את פצעיהן העמוקים ביותר מבלי לתייגם– כי זה מה שמוזיקה יודעת לעשות - לצלול פנימה למקומות שמילים ומראות אינם יכולים להגיע. בכל אחד מהסרטים שעשיתי, הרגשתי שכשהדמות הזו נכנסה לתסריט – זה הרגע בו הסרט קיבל את משמעותו האמיתית, הרגע בו הרבדים הנסתרים של הדמויות האחרות, זכו למבט אמיתי, חודר. הדיבור של שאר הדמויות ומודעותן למימד המוזיקלי שמתקיים בסרט הופכת למעין צינור ישיר של הדמויות עם רגשותיהם – שזהו לא תמיד צינור נקי או קל לעיכול. גם בחיי שלי העיסוק המוזיקה מעולם לא היה פשוט.

למה במשך שנים רבות כל כך חלמתי לנגן בפסנתר אך מעולם לא העזתי לקנות אחד? וכשכן קניתי, מדוע לא העזתי לגעת בו? מה הכלי המופלא הזה חובה בתוכו שמחולל אצלי דיסוננס שכזה? השתלשלות האירועים בסיפורה של ענת, גיבורת הסרט, חשף קצת מהכוריאוגרפייה של הריקוד הממושך שלי עם הפסנתר. לא במקרה עולמה של ענת מוצף במוזיקה. אין ולו מערכה או סצנה אחת שאיננה עוסקת במסעה המפרך למימוש שאיפותיה המוזיקליות. התנהגותה הקיצונית הצליחה להפתיע אפילו אותי בעת שכתבתי את התסריט. ענת מקריבה הכל למען משימתה, כולל הקריירה המוזיקלית שלה עצמה. פרט ליצירה שענת מנגנת בסצנה הראשונה של הסרט, היא נמנעת מלנגן או להלחין ולו תו אחד עד סופו. על מה היא נלחמת? שאלתי את עצמי כמה פעמים, ומה ענת מנסה להוכיח ולמי? יש הרבה אנשים שאינם יודעים פשרה מהי, ויעשו כל שיידרש כדי לעלות על השלב הבא בסולם לקראת המטרה שלהם. אך לעיתים דומה שאנחנו שוכחים לבדוק אם הסולם שלנו נשען על הקיר הנכון. איך שאני רואה את זה, ענת שכחה את משמעותה האמיתית של נגינה, או למרבה העצב, היא מעולם לא ידעה. אף אחד אף פעם לא הראה לה. הדבר שגרם לאביה להשליך את יצירותיו המופלאות הוא אותו הדבר שגרם לענת להפסיק לנגן ואותו הדבר שמנע ממני אפילו לנסות. אבל מהו אותו דבר? האם מוזיקה היא לא גם כמו ריקוד? כמו משחק? האם אינ נו עושים אמנות גם למטרת הנאה ושחרור? בוודאי שמוזיקה דורשת אימון ומשמעת אבל מה קורה כשנגינה הופכת לכלי גרידא? ולא רק כלי למימוש מטרות מקצועיות אלא כלי להרוויח ערך עצמי, לקבל אהבה, ובמקרה של ענת, הדרך היחידה לקבל אהבה. איך מצליח פסנתר להפוך לכבד כל כך? השאלות הללו לא חלות רק על מוזיקה, אך העובדה שדווקא שם יש כל כך הרבה פוטנציאל לשחק, לרקוד ולהתבטא, הופכת את התחום הזה מבחינתי למצע עוד יותר מרתק כדי לשאול אותן. כך נולד "אלוהי הפסנתר"."