• Oshrat Avihsira Farzam

מתחברים לשורשים

בסוף השבוע נכחתי בשני אירועי תרבות שמלאו אותי בשמחה וגאווה שאחרי כל כך הרבה שנים גם ייצוג מתרבות מרוקו הנפלאה מגיע למעוזי התרבות של המדינה כתערוכה במוזאון וכמופע בפסטיבל ישראל. אחרי שנים של כור היתוך בשנים האחרונות המדינה האהובה שלנו מרגישה חזקה ובטוחה מספיק כדי להבין שישי מקום לפסיפס האנושי הנפלא שלנו ושיש מקום גם לתרבות העשירה והיפה ממדינות ערב בכלל ומרוקו בפרט.

ביום רביעי (21.9.22) הגעתי לבית מאירוב המשכן לאומנות בחולון העיר שבימים אלה מציגה את התערוכה מעוררת ההשראה אלבר אלבז מפעל החלומות במזיאון העיצוב, לערב הפתיחה החגיגי לתערוכה קולולו (כן, כן אותן צהלולי שמחה המושמעים בשמחות ובחינות המרוקאיות) התערוכה בנושא אופנה לטקס החינה היהודית. ״זו התערוכה החשובה ביותר שיזמתי עד כה והיא לזכר הסבתות של כולנו ולזכר הסבתות שלי סוליקה ומרים" כך אומר רפאל וזאנה מנהל אגף תרבות ואומנות בעיריית חולון יוזם ואוצר שותף לצד אילנה כרמלי לנר על "קולולולו" - תערוכת האופנה המרכזית הפותחת את השנה ה-14 של העונה הישראלית לעיצוב בחולון. התערוכה מתרכזת בטקסי החינה כפי שבאים לידי ביטוי בעדות ישראל השונות באמצעות תלבושות, פריטי אופנה ותכשיטים, כלים, צילומים, קטעי וידאו וראיונות אשר נאספו מארכיונים בארץ ובעולם, וכן פריטים שהוכנו ועוצבו במיוחד על ידי מעצבים ישראליים לתערוכה זו.



טקס החינה מהווה מעבר מחיים יחידים לחיי זוגיות, כאשר הכלה נפרדת מבית הוריה ומוזמנת להצטרף למשפחת החתן ולבנות יחד את ביתם. מסורת זו מצוינת בקרב יוצאי ארצות המזרח התיכון וארצות צפון אפריקה ואף בהודו כאשר הטקס המרכזי בחגיגה הוא שלב מריחת החומר המופק מעלי צמח הכופר הלבן על כפות הידיים של הזוג, סמל להצלחה, וסגולה לפריון ושפע".

המבקרים בתערוכה מוזמנים להכיר מקרוב את המנהגים, הצבעים והצלילים של טקסי החינה בקהילות שונות . בתערוכה יוצגו פריטים מאוסף המרכז למורשת יהדות הודו, מרכז מורשת יהדות לוב, מוזיאון יהדות בבל אוסף אתיופי פרטי של "טיגיס", מוזיאון מורשת יהדות תימן ומאוסף צביה בר אברבנאל, אומנית רב תחומית אשר עלתה מתימן לישראל עם משפחתה, הצטרפה לתיאטרון המחול "ענבל" ופרצה דרך בתחומה בסיבובי הופעות בארץ ובעולם.

טקס החינה היווה הזדמנות לכלה ולמלוות שלה, האם ונשות המשפחה להציג גם את העושר התרבותי של משפחתן שבא לידי ביטוי בתלבושות המסורתיות שעברו בירושה, בתכשיטים ובכלים שבהם הוגשו המאכלים, והחינה. לצבעוניות, לבדים ולחומרים מהם עשויות התלבושות יש משמעות רבה אשר נטענת אחרת בכל עדה ועדה, וכך גם לשילוב בין התכשיט לאביזרים המשלימים. בנוסף יוצגו תלבושות חינה עכשוויות של כנרת ג'יבלי שעוצבו במיוחד בשנים האחרונות לדמויות מוכרות בעולם הבמה והבידור הישראלי ביניהן עדן בן זקן, אגם רודברג, חן אמסלם ומאור זגורי ועוד. את התערוכה מלווים צילומים של צלם העיתונות הבכיר גיל כהן מגן, המצלם עבור סוכנויות הידיעות המובילות בעולם, זוכה פרס "עדות מקומית" לשנת 2009 אשר ליווה ותיעד טקסי חינה בישראל בעשורים האחרונים. וכן צילומים מתוך אוסף המחלקה לצילום במוזיאון ישראל ואוסף התצלומים הלאומי.



בהשראה זו יצרו מעצבי אופנה ותכשיטים ישראליים -עיצובים עכשוויים שיוצגו לצד הפריטים המקוריים:

אפרת קליג מעצבת אופנת העילית יצרה את גרסתה למלכת הארמון המודרנית ״כשמזרח פוגש מערב" בשמלה בגזרה אלגנטית צמודה עם גב חשוף עשיר ושובל ארוך כיאה לנסיכה. הבד בעל עיטוריי אורנומנטיקה אתנית אוריינטלית נוצץ רקום בטכניקה חדשה של התזת חול על טול.




שחר אבנט יצרה את עבודתה בהשראת הסרט "פנטזיה" של דיסני אותו אהבה מאוד כילדה, והוא משקף את כל הגלגולים הקיימים בה, משפחה ממוצא אירופאי, נישואים לתימני ואמונה שהיא בעצמה הגיעה משם. עבודתה מתחברת לעולם שכולו צבע, פגסוסים, מלאכים והמון נצנצים. ג'ניפר קים עיצבה חצאית וחזיה תואמים מבד שיפון נשפך לבן ונסיכותי משובץ חרוזים ופייטים רקום בזהב ומלווה בצמיד יד מוזהב.




קובי גולן יצר "שמלת זהב" עשויה שיפון עם סיומת זיגזג ותפירת פעמונים מרשרשים, הדפסה, חריזה רקומה על בד וקרושה בעבודת יד. שמלה זו שייכת לקולקציית קיץ 2020, אותה יצר בזמן הסגר בתקופת הקורונה. ואת ההשראה שאב מאומנית הטקסטיל הבריטית זאנדרה רודס, עבודותיה מתאפיינות בקווים נשיים ורכים והוא יצר הכלאה בין דוגמאות הטקסטיל שלה לצורפות תימנית והלבוש המסורתי בטקס החינה.




דרור קונטנטו אשר יצר גלימה מפוארת ארוכה מבד קטיפה בצבע ארגמן מעוטרת תחרה ואבני חן בחלקה העליון ומחברת בין גלימת הוד מלכותה לגלימה המעוטרת של הכלה האוריינטלית עם הלבוש המסורתי.




שתי עבודות רגשו אותי במיוחד כי הן מתכתבות עם הכסווא כבירה- השמלה הגדולה המיוחדת שהייתה עשויה מבד קטיפה רקומה בחוטי זהב והיא הייתה שמלת הכלה במרוקו. גם אימי זכתה ללבוש אותה בצבע ירוק עם רקמת הזהב כשנישאה לאבי במרוקו. למשפחתי לא נשארה תמונה של אימי בשמלה הגדולה והיפה מליל כלולותיה. בשלג הכבד ששרר בירושלים בשנת 68, כשהורי התגוררו במעברה בית מזמיל (לימים קרית היובל), נהרסה לצערנו תיבת המזכרות של הורי ממרוקו וכל התמונות שהיו בתוכה, כולל תמונות החתונה נמחקו.

כידוע בעבר נישאו נשים בשמלות צבעוניות ואופנת השמלה הלבנה לכלות הגיעה רק כשהמלכה ויקטוריה נישאה בה לראשונה בשנת 1842. העבודה הנפלאה של נטע איטח שעיצבה במסגרת פרויקט הגמר שלה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר בגד רחב ממדים מבדים טבעיים ועיטורים מסורתיים מודפסים בהשראת השמלה הגדולה של סבתה המנוחה. לדבריה "השמלה נשמרה במשפחה שלנו עד היום. היא הייתה ההשראה לקולקציה שיצרתי. חשבתי איך אני מייצרת זיכרון של מעל מאה שנה.

שימרתי את הרקמות והגזרות המרוקאיות המסורתיות ונתתי לשמלה ביטוי עתידני, בעזרת ניפוח של הבד".


ועבודתה היפיפייה של מירב פלג אומנית עיצוב בנייר אשר יצרה את הגרסה שלה לשמלה הגדולה ובמקום בד וחוטי זהב השתמשה בנייר בצבעי זהב ובורדו אשר עוצבו בקפדנות.



בערב הפתיחה החגיגי נכחו ראש עיריית חולון מוטי ששון, מעצבי האופנה שהציגו בתערוכה מכובדים ומוזמנים בתמונה עם ראש העיר, המעצב דרור קונטנטו ואוצר התערוכה רפאל וזאנה שהכלה המצולמת עם השמלה הגדולה היא סבתו.

"קולולו" נעילה: 31.12.22

גלריית המשכן בית מאירוב, חולון

רח' הרצפלד 31, חולון. טל: 03-6516851

שעות פתיחה: ג', ד', ה' 17:00-20:00; ו' ושבת 10:00-13:00

הכניסה לגלריות העירוניות בחולון ללא תשלום.



ביום חמישי (22.9.22) הגעתי לתיאטרון ירושלים לפסטיבל ישראל למופע "הילולה" בו נטע אלקיים ועמית חי כהן ייצרו ערב בלתי נשכח של אומנות רב תחומית: ערבוב בין חפלה, מופע מוזיקלי, קברט, תיאטרון דוקומנטרי, תערוכת אמנות וח׳מארה מודרנית בהשתתפות יוצרים ממרוקו וישראל. על הבמה המרכזית ישבנו קהל ההצגה שאלינו חברו מעל עשרים אומנים למופע חסר גבולות בין מרקש לירושלים. חגיגה מרגשת שהיה בה כאב, זיכרון, מחאה לצד הרבה יופי, אירוח לבבי ושמחה גדולה ואמתית שכל כך אופייניים למרוקאים. ראיתי ונכחתי בכל כך הרבה אירועי תרבות אבל זו חוויה חד פעמית ובלתי נשכחת בה (כמעט הכל) יכול היה לקרות. להקת דראג מרוקאית שפגשה הרכב מחול בשיק צרפתי, דברי תורה נבלעו בשקשוק כוסות המאחיה, מוזיקה מכאן ומשם נוגנה בחי וערבלה את החושים וכולנו יחד, מופיעים וקהל, חגגנו כפי שהבטיחו לנו את החיים.



המופע המרגש והחוויתי בבימויו של גיא בירן ובהשתתפות: גסאן אל חכים, אמין נאוני וקברט שייח'את (מרוקו), איזה ג׳ניני (צרפת), נאוה מסס-ווקסמן (קנדה), JOJO, ואן שריקי, ראובן אברג׳ל (המוכר לכולנו כפעיל החברתי ממקימי ומנהיגי תנועת המחאה הפנתרים השחורים), הראל מקס (ישראל) ועוד. בניהול אמנותי (פסטיבל ישראל) של איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין.