לקראת חנוכה בירושלים
בסיור עיתונאים לקראת חנוכה שהתקיים בירושלים ביקרנו במספר מוקדים בעיר. התחנה הראשונה הייתה מלון חדש שיצא לי לבקר בו בפעם הראשונה מלון בוטיק בת שבע מרשת מלונות JACOB סיירנו במלון, טעמנו מארוחת הבוקר המפנקת של המלון אהבתי מאוד את כלי האוכל הנפלאים שמוסיפים לחוויה של ארוחת בוקר במלון בוטיק. האווירה במלון ייחודית ומזמינה. הסוויטה מעוצבת בעיצוב מודרני נקי עם נוף נפלא למרכז ירושלים. אך ללא ספק הפנינה של המלון היא קומת הגג שמשקיפה לנוף שלאחרונה הוסיפו עליה פינת ספא נפלאה עם 2 ג'קוזי לבנים ומזמינים על רצפת דק עץ וצמחייה עשירה שמוסיפה יופי ואווירה של חופש . על הגג יש גם סאונה יבשה, אזור שיזוף, פינות ישיבה ומקלחת . בצד תמצאו גם בר אלכוהול לחוויית חופשה אורבנית מהנה. ולירושלמים לרגעי פינוק וחופש.
משם הגענו לסיור במוזיאון ידידי ישראל אותו ביקרתי בקיץ וכתבתי את התרשמותי הרבה מהמוזיאון ומחשיבותו. במוזיאון ידידי ישראל הממוקם בנחלת שבעה במרכז ירושלים הקימו לקראת חנוכה קונדיטורית בוטיק פופ אפ צרפתית ומיוחדת בשם גורמנדיז. (שהוקם על ידי שף קונדיטור יואל אפריאט ואשתו ליבנת, עולים חדשים מצרפת). בקונדיטורית הבוטיק תמצאו מגוון של מאפים, לחמים וקינוחים ממש כמו בפריז. ואם כבר חנוכה כאן אז איך אפשר בלי קולקציית סופגניות טריות בשלל טעמים, כמו: פיסטוק וורדים, קרמל מלוח, קרם ברולה, קרם ערמונים, ליצ'י ותות, רושה, לימון מרנג ועוד. אני טעמתי את המקרונים הנפלאים והעדינים שגרמו לי לחוש למספר שניות בעיר האורות. הפטיסרי פתוח לקהל הרחב (אין חובה להזמין סיור במוזיאון) .
משם המשכנו לעיר העתיקה למוזיאון חצר הישוב הישן . זהו מוזיאון שרוב הירושלמים מכירים מבית הספר כי תלמידים רבים מגיעים אליו מאז הקמתו אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967. לאחרונה הוחלט להביא אליו עיתונאים שיחשפו את המוזיאון המקסים והמעניין הזה גם לקהל הרחב ולמשפחות שמגיעות לטיול בעיר העתיקה של ירושלים. המוזיאון הוקם בבית אבן עתיק ששימש כבית למשפחה יהודית שחייה בעיר העתיקה לפני 500 שנה. הבית מציג את החיים בתקופת היישוב הישן בירושלים מבעד לחפצים העתיקים עולה סיפור חייהם של בני הבית כמו של כל היהודים שחיו כאן באותה התקופה. הרדיו, הגרמופון, הסנדוק הנפלא ששימש לכלי אכסון לנדוניה לבת שתגיע לנישואיה עם רכוש אישי מבית הוריה, חדר היולדת ובה מיטת היולדת שבמשך הלידה וארבעים יום שאחריה היולדת מקבלת אותה לבית בימים בהם נשים ילדו בביתם. תמצאו כאן חדר מלאכות פינת התופרת, הסנדלר, המכולת וסופר הסת"ם. מחוץ לבית תראו את החצר שהייתה הלב הפועם של הבית, בו תמצאו את הפרימוס, את קרש הכביסה, זה המקום בו הנשים עמלו כל שעות היום והילדים והחיות התרוצצו ושחקו.
בנוסף לתצוגת הקבע של הבית על כל חפציו וכליו המיוחדים מתקיימות במוזיאון גם תערוכות מתחלפות. בימים אלה התערוכות הם:
"להיות ילד בארץ ישראל"- התנועה הציונית ראתה בילד העברי את עתיד העם היהודי ומשאבים רבים הוקדשו לחינוכו ובריאותו. בתקופת המנדט הופקו עבורו משחקים, מקראות, כרזות, תעודות וספרים רבים על ידי גופים כקרן הקיימת לישראל, יצרן המשחקים בנימין ברלוי ,יצרני חברות מסחריות דוגמת יצרני הסיגריות , ועוד. הם נרתמו למאמץ הלאומי ובאמצעותם הועברו לילד המסרים הציוניים של דמות הצבר, כיבוש השממה, החלוציות והחזון להקמת מדינה עברית בארץ ישראל. תערוכה נפלאה על משחקי ילדות משנות הארבעים מאוסף המוזיאון. משחקי סולמות וחבלים על מפת ארץ ישראל, מונופול עם שמות הערים, משחק רביעיות והכי אהבתי משחק קלפים שבדמויות ישנם את אותם המקצועות לגברים ולנשים פמיניזם בחסת הפלמ"ח.
"חנוכייה מקומית" תצוגת חנוכיות ייחודיות מאוסף המוזיאון. בין היתר תמצאו כאן חנוכייה מרשימה העשויה מחרוזים, (1896), מנורת חנוכה העשויה מקופת קרן קיימת לישראל שיצאה מכלל שימוש. הכנים עשויים מחתיכות צינור. ומנורת חנוכה של יהושע כהן. שהיה נער בן 13 כאשר הרובע היהודי נפל בידי הירדנים במלחמת העצמאות. במקום לחגוג את "בר המצווה" שלו עם סוכריות ועליה לתורה הוא מצא עצמו בשבי הירדני עם אביו. בשבי כל אחד היה מחויב לעבוד, והוא נשלח ללמוד את מלאכת המסגרות. לימים, התפרנס מכך וכאשר יצא לפנסיה החליט לפרזל מהברזל פסלים אומנותיים. אחת מיצירותיו היא מנורת החנוכה שתרם למוזיאון.
גם התערוכות: "מושב זקנים"- סיפורם של זקני ירושלים 1840-1948 . תערוכה המביאה את סיפורם של זיקני העדה על ידי צילומים וכרזות וחפצים. בחברה מסורתית זכה הזקן לכבוד גדול במשפחה ובקהילה. הזקן נחשב לראש המשפחה ובני משפחתו התייעצו עימו ולמדו מניסיונו. הוא נשאר לחיות בקרב בני משפחתו גם בעת זקנתו, והם דאגו לרווחתו ומחסורו. בתקופה בה חלים שינויים מואצים באורח החיים, בעיתות מצוקה ומשבר, משתנה הסדר החברתי ומעמדו של הזקן, כחלק הפגיע בחברה מידרדר. במהלך המאה ה-19 התגברה עליית יהודים רבים לירושלים מרחבי העולם. ביניהם היו עולים רבים, קשישים אלמנים ואלמנות עריריים שהגיעו למות ולהיקבר באדמת ארץ הקודש. מעמדם הכלכלי של רובם היה קשה, הם נאלצו לקבץ נדבות למחייתם, והקהילה התקשתה לטפל בהם ולדאוג לרווחתם. מצבם הכלכלי הקשה של הקשישים, תת התזונה ממנה סבלו ותנאי התברואה הקשים בירושלים באותם הימים, היוו כר נרחב להתפשטות מגיפות ,מהן הקשישים היו הראשונים להפגע. בכדי לפתור מצב בו קשישים עריריים מתגוללים ברחובות באין יכולת לסייע להם, ייסדו שלושה מבני העדה הפרושית בירושלים בן ציון שלז, יצחק מאיר גולומב ומשה הולצמן במבנה קטן ששכרו "בית תבשיל תה לעניי ישראל" , בו קבלו הזקנים והעניים תה חם ומזון.
ותערוכה קהלת- מגזרות נייר של האמן נפתלי מזעקי על ספר קהלת. לסיום ראינו קטע מהצגה נס חנוכה של שלוימלה השדכן המספר בהומור על תלאותיו של שלוימלה השדכן הירושלמי הוותיק בדרך לשידוך האחרון. עם השחקנים: איה לופט ואדוארד שפרוכמן שהיו מקסימים.
את היום סיימנו בגן הבוטני בתערוכה נפלאה של אומנות מודרנית "לראות את הבלתי נראה". בפעם הראשונה מוצגת בגן בוטני בישראל תערוכה במציאות רבודה. התערוכה מציגה 13 יצירות של אמנים ואמניות בו זמנית ב-12 גנים בוטניים, חוויה מיוחדת שמתקיימת בין שבילי הגן יחד עם הנייד החכם או טאבלאט. הצפייה בעבודות היא באמצעות אפליקציה ייעודית לתערוכה 'SEEING THE INVISIBLE' רוב העבודות בתערוכה גדולות מימדים ועוסקות בנושאים הקשורים לטבע, סביבה, קיימות, והמפגש בין העולם הפיזי והדיגיטלי. המבקרים יצפו בתערוכה, אותה ניתן לראות רק דרך המסך.
בין העבודות תמצאו כאן את האמנים: איי וֵויוֵוי, מסין, שמציג את כלוב הזהב עבודה נפלאה שזכיתי לראות בסנטרל פארק בניו יורק בחורף 2017 בעבודה הוא מציג שער צהוב אליו נכנסים והוא מבודד אותנו מהחוץ ישנה כאן ביקורת על החברה שסוגרת את עצמה בכלובי זהב ולא מצליחה לראות או לחשוב על האנשים שנמצאים בחוץ.
עבודה נוספת ויפיפיה של מוחמד קאזֵם, מדובאי שיצר את הספרה אפס ועליה נקודות ציון של הערים בעולם, המסר שלו שצריך לעשות אתחול מחדש של כל העולם. הוא היה רוצה שכולנו נתחיל מנקודת ה-0. האומנית שרה מיוחס מניו יורק מביאה עבודה צבעונית ויפיפייה של פסנתר ענקי עם וידיאו של ציפורים ופרפרים מעופפים קצת מזכיר את האנימציות לחיות ולבעלי הכנף של דיסני. האומנים הישראלים המציגים בתערוכה הם האומן אורי גרשט אומן צילום ווידיאו ארט שבהרבה עבודות שלו הוא מביא צילומי טבע דומם שפתאום מתפוצצים באיטיות לרסיסים. העבודות שלו הם שילוב של אסתטיקה מול כאוס- הרס כמשל לשבריריות היופי ואולי החיים עצמם. האומנית סיגלית לנדאו גם הפעם מביאה עבודה בנושא ים המלח כמו בעבודות רבות קודמות שלה, שהמפורסמות ביותר הן מייצג הוידיאו ים המלח עם שרשרת האבטיחים ממוזיאון ישראל, נעלי המלח ושמלת הכלה. לתערוכה הנוכחית סיגלית לנדאו מביאה נציב מלח וגשרים שהמסר הוא הרצון ליצור גשרים חדשים עם השכנה ירדן באזור ים המלח.