בתיאטרון הקאמרי החליטו להביא לקדמת הבמה את נושא הגזענות ולהתמודד עם סיפור עצוב על יחסים בעיתיים בחברה הישראלית. ההצגה לילה לבן מתחילה בתחנת המשטרה באמצע הלילה אמא שחורה מחפשת אחר בנה שלא חזר הביתה . בניסיון לאסוף מידע על מה התרחש עם בנה היא נתקלת בחומות הבירוקרטיה וביחס שמציג תמונה עצובה על המצב שהידרדרנו אליו. דעות קדומות, גזענות, ומושגים כמו 'שיטור- יתר' ו'אכיפה סלקטיבית', המוכרים היטב ליוצאי אתיופיה, מתנקזים ללילה לבן שעוברת אישה שחורה שרק רוצה לדעת איפה הילד שלה. לילה אחד שמגיע לקצו בסוף מפתיע המשאיר את הצופה בהלם מוחלט. הצגה קשה ונוקבת שמציגה תמונה עגומה שלצערנו היינו עדים לה בשנים אחרונת. וכמו בכל מלחמה אף צד אינו מרוויח וכל צד נושא את הטרגדיה שלו.
המחזה שכתב כריסטופר דמוס בראון בבימוי חזק וקולע של תמר קינן כל כך רלוונטי למציאות הישראלית שנקלענו אליה. עצם העלאת ההצגה בתיאטרון הישראלי חשובה ונכונה ובכך גורמת להעלאת הנושא לסדר היום הציבורי. משחק מצוין של רותי אסרסאי שגורמת לנו להזדהות אתה ולראות את הכאב וחוסר האונים המשווע, ישי גולן בתפקיד האבא, יואב לוי/יוסי ירום ואדם קנדה בתפקיד השוטרים שמציפים את הדילמות. כולם יחד מביאים לקדמת הבמה סיפור אנושי אחד מיני רבים על אי שוויון וקונפליקטים שקיימים בכל העולם וכמובן גם כאן אצלנו.
