אומנות עכשיו!

במוזיאון תל אביב מוצגות בימים אלה שתי תערוכות מסקרנות וחשובות. התערוכה הראשונה והנפלאה של עבודות צילום אנה בירמן: תקריב תערוכת יחיד ראשונה בישראל לאֵנֶה בירמן, מהחשובות בצלמי האוונגרד של המאה העשרים. התערוכה פורשת את עבודתה הייחודית עם למעלה ממאה הדפסות מקוריות של תצלומיה, בהן עבודות מהאוסף של משפחת האמנית, הנחשפות לראשונה בפני הציבור הרחב. אנה בירמן (1933-1898), צלמת אוטודידקטית יהודייה שפעלה בגרמניה בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, השתמשה במצלמתה כאמצעי לביטוי אמנותי מודרני ואוונגרדי מאמצע שנות העשרים של המאה העשרים ואילך. כיום היא נחשבת לדמות מרכזית של ״הצילום החדש״ .

בירמן החלה לצלם כתחביב, בעיקר את ילדיה ואת סביבתה הקרובה, והמשיכה בכך עד שהתבססה כאחת מהאמניות המרכזיות של "הצילום החדש" בגרמניה. בתצלומיה ניכרים התמקדות בפרטים, זוויות צילום דינמיות, משחקי אור וצל חדים, קומפוזיציות מופשטות וקונסטרוקטיביסטיות, וטכניקות צילום ופיתוח ייחודיות. אך אף שהתבוננה במציאות מנקודות מבט חדשות ובלתי צפויות, היא תמיד נאחזה במציאות חייה הקרובה – המטבח, חדר העבודה, הגינה וכדומה.

הקריירה המבטיחה של בירמן נקטעה עם מותה ממחלה בגיל 34, ב-14 בינואר 1933, כשבועיים לפני מינויו של היטלר לקנצלר גרמניה ובטרם החלה רדיפת היהודים בידי משטרו. אך היא הספיקה להעמיד גוף יצירה מגוון וגדול, הכולל קרוב ל-3,400 תצלומים. מרבית ההדפסות והתשלילים שלה אבדו לאחר שהוחרמו בידי הוורמאכט בעת שהיו בדרכן לישראל עם מטען המשפחה לאחר מותה. בעקבות ההגירה הכפויה של המשפחה מגרמניה בשנות השלושים, פגעי השואה ולאחר מכן שנות המשטר הקומוניסטי במזרח-גרמניה, שרדו רק כארבע-מאות הדפסות מקוריות של האמנית – והתערוכה הנוכחית מקבצת רבות מהן.

לדברי טניה כהן-עוזיאלי, מנכ"לית מוזיאון תל אביב לאמנות, "אנחנו גאים להפנות זרקור לעבר צלמת מעוררת השראה, שהקדימה את זמנה, העזה ופרצה דרך לנשים לעסוק באמנות ולנסח מחדש את הצילום המודרני, תחום שבתקופת חייה הקצרים היה כמעט כולו גברי. התערוכה חושפת לראשונה בפני הקהל בישראל גוף עבודות מרתק של אמנית יהודייה פורצת דרך, שההיסטוריה שלה מתמזגת עם ההווה שלנו. היא מוצגת בארץ בזכות שיתוף פעולה בינלאומי מיוחד של מוזיאון תל אביב לאמנות עם קרן אן ויורגן וילדה מאוסף הציורים הממלכתי של בוואריה, מינכן".

התערוכה השנייה והיוצאת מן הכלל בעבודות המוצגות בה היא תערוכה מקיפה של אומנות מדאדא וסוראליזים ועד אומנות עכשווית התערוכה – הי! הידעת שהאמנות אינה קיימת..., לראשונה בישראל מוצג אוסף סילביו פרלשטיין, הידוע כאחד מאוספי האמנות המודרנית והעכשווית הטובים בעולם. זהו אוסף אנציקלופדי ורבגוני, המתחקה אחר תנועות האמנות האוונגרדיות והניסיוניות של המאה העשרים. הוא כולל ייצוג מרשים של עבודות קנוניות במגוון סגנונות: דאדא וסוריאליזם, אמנות מופשטת וקונצפטואלית, מינימליזם, פופ ארט, ארטה פוברה, אמנות עכשווית ועוד. בנוסף, יש בו חטיבת צילום נדירה באיכותה ובהיקפה, שניתן לראות בה אוסף בתוך אוסף. רבות מהיצירות הכלולות באוסף היו לעבודות איקוניות מייצגות של אמנות המאה העשרים.

סילביו פרלשטיין נולד בבלגיה וגדל בריו דה ז'ניירו, ברזיל, לאחר שמשפחתו נמלטה מאירופה עם עליית הנאצים לשלטון. בתום מלחמת העולם השנייה שבה המשפחה לאנטוורפן לכמה שנים, ומאז נודד פרלשטיין בין יבשות בעקבות עסקיו ותשוקתו לאמנות. מסעות אלו זימנו לו היכרות אישית עם רבים מהאמנים שיצירותיהם נכללות באוסף. בבלגיה הכיר את רנה מגריט ואת המשורר-האמן מרסל ברודטהרס; בניו-יורק פגש את ויטו אקונצ'י, ברוס נאומן ודונלד ג'אד; בפריז – את ניקי דה סנט פאל ואחרים. בשנות השבעים הגיע פרלשטיין במיוחד לתל אביב על מנת לפגוש את מרסל ינקו, ממייסדי הדאדא. בעקבות מפגש זה ניתן לראות בכניסה לתערוכה במוזיאון תל אביב אובייקט נדיר שיצר ינקו בתקופת קברט וולטר. מפגש משמעותי במיוחד, שהוביל לחברות חיים, התקיים במקרה בקיץ של 1969, כשפרלשטיין נסע לראות את תערוכתו של מאן ריי בעיירה סן-פול-דה-ואנס בצרפת. רצה הגורל, ובאותו יום לא היה בגלריה איש מלבד האמן עצמו. המפגש הוליד רגע נהדר של חיבור, שבעקבותיו היה מאן ריי לחבר אישי ולמנטור של פרלשטיין. כך ניתן לראות בתערוכה ציורי שמן של מאן ריי, המוצגים בישראל לראשונה, לצד אובייקטים שיצר המזוהים עם תנועת הדאדא.

כשנשאל פרלשטיין על אופן האיסוף שלו, השיב: "מאז שנות השישים של המאה העשרים אני נע בין אירופה וארצות-הברית, ומעולם לא הצבתי לאוסף גבולות וסייגים. הצילום של שנות העשרים והשלושים ריתק אותי בדיוק כמו המינימליזם והאמנות הקונצפטואלית, ואני אוסף דאדא וסוריאליזם באותה התלהבות ועניין כמו אמנות עכשווית. אני נמשך לעבודות מוזרות ולא קונפורמיסטיות, שמאתגרות אותי. גם עבודות עם הומור מדברות אליי. בברזיל יש לזה מילה: Esquisito. תטעו אם תחשבו שהמילה מתייחסת לאפיון אנין או ענוג; הכוונה היא דווקא למה שהוא מוזר, ביזרי או בלתי-צפוי. צריך שיהיה איזה 'טוויסט', תחושת הומור או לעג, משהו שמאתגר את הציפיות שלנו, שמנער את ההנחות שלנו באשר למה שהאמנות צריכה או יכולה להיות".

כותרת התערוכה – הי! הידעת שהאמנות אינה קיימת... – לקוחה מתוך הטקסט בעבודתו של האמן הצרפתי בן, המתנוסס על יריעת הבד האדומה שמקבלת את פני הנכנסים למוזיאון. המילים מגלמות את רוח האוסף, שכן אם האמנות אינה קיימת, משתמע שכל אחד יכול להמציא אותה בעצמו. אמירה זו משחררת את הצופה מהפרשנות של "בעלי הידע" ומאפשרת לחוות את היצירות באופן בלתי אמצעי. בה בעת, היא גם מציעה לצופה תרגיל מחשבתי. בכך בדיוק נעוץ כוחם של האוסף ושל התערוכה: פלירטוט בקריצה עם "תולדות האמנות", שהוא משעשע וכבד-ראש בעת ובעונה אחת.

התערוכה באתר המוזיאון

www.tamuseum.org.il/he/exhibition/hey-did-you-know-art-does-not-exist/